נהיגה בגאורגיה: מה שבאמת צריך לדעת

רוב הספקים מקבלים רישיון נהיגה לאומי המודפס באותיות לטיניות. אם הרישיון שלכם בכתב אחר, הביאו איתו רישיון נהיגה בינלאומי. תמיד החזיקו את הרישיון המקורי, הדרכון והסכם ההשכרה; ייתכן שתתבקשו להציגם במחסום.

צירי העורק בין טביליסי, גורי, קוטאיסי ובטומי מהירים ומרוצפים היטב, והנסיעה ממזרח למערב באמת קלה. האופי משתנה ברגע שפונים לכיוון ההרים. המשטח נעשה מטולא, השוליים מיטשטשים, וככל שעולים כך רכב מסוגל מצדיק את עצמו יותר.

על הכביש הצבאי הסלול עד סטפנצמינדה (קזבגי) יגיע גם רכב רגיל במזג אוויר טוב, אבל רכב פנאי נינוח יותר בעליות. לסוואנטי ולטושתי אל תתפשרו: 4x4 אמיתי הוא הכלי הנכון, והדרכים האלה נפתחות רק בחודשים החמים. אם עוד לא בחרתם קטגוריה, מדריך הצי והמחירים עובר על השאלה איזה רכב מתאים לאיזו דרך.

הנהיגה המקומית בטוחה בעצמה ומהירה. צפו לעקיפות נחרצות, לרכבים שמתקדמים לאט לתוך צמתים ולעיתים לפרה או חזיר בדרך כפרית. אין בזה שום עוינות, זה פשוט קצב מהיר יותר ממה שרוב המבקרים מכירים. השאירו יותר מרווח, אל תיתנו שילחצו אתכם לתמרון שאתם לא בטוחים בו, והשתמשו בצופר קלות כמו המקומיים, כרמז ידידותי ולא כעלבון.

מסוף הסתיו יורד במעברים הגבוהים שלג כבד. הדרך לטושתי נסגרת לחורף, והכביש הצבאי עלול להיסגר זמנית אחרי שלג כבד באזור גודאורי. אם אתם מגיעים בין נובמבר לאפריל ומתכננים ימי הרים, בחרו רכב עם צמיגי חורף ובדקו את תנאי היום לפני היציאה. בקיץ שום דבר מזה לא רלוונטי וההרים מרהיבים.

תחנות דלק נפוצות בצירים הראשיים ופחות בעומק ההרים, אז מלאו לפני עליות ארוכות. בערים כרטיסים עובדים; לעצירות כפריות שמרו מזומן בלארי. במרכז טביליסי צפו לאזורי חניה בתשלום עם שילוט, ובשאר המקומות החניה בדרך כלל חינם. אגרות דרך אינן חלק מהנוף הגאורגי, אז אפשר לשכוח מהן.